לואיז נאבקת לגדל את ילדיה
בפרובאנס ולהציל את העסק שהוריש לה בעלה. כשהיא פוגעת עם מכוניתה בפייר, נדמה כי
זהו הקש שישבור את גב הגמל. אך דווקא פייר, על-אף אישיותו המוזרה, עוזר ללואיז
למצוא מחדש את הטעם לחייה, כמו מגע של קסם...LE GOÛT DES MERVEILLES
נפלאות החושים
יוצרים
משחק
100 דקות
צרפתית עם כתוביות לעברית ולאנגלית
צרפתית עם כתוביות לעברית ולאנגלית
הפצה בישראל סרטי נחשון
החל מ 13/10/16 בסינמטק תל אביב ובבתי
הקולנוע ברחבי הארץ
ראיון עם הבמאי אריק בנאר
מאין בא לך הרעיון לפרויקט הזה?
סרט על החושים, זו הייתה נקודת המוצא שלי. קצת לשכוח את הצד
הסיפורי. לעורר תחושות. אני תסריטאי, ואני מרבה לעבוד עם במאים אחרים, ולפעמים גם
בסרטים משלי. אני כותב הרבה, בז'אנרים שונים ולמטרות שונות, אבל תמיד עם הרצון
לספר סיפור. אולם כאן רציתי לעשות משהו שונה, משהו פחות רציונלי.
מסיבות משפחתיות, האוטיזם הוא נושא שהייתה לי היכרות מסוימת
איתו. אשתי פסיכולוגית, והיא עבדה עם ילדים אוטיסטים. היא סיפרה לי אנקדוטות שמשכו
את תשומת לבי. התחלתי לקרוא על הנושא. עד מהרה התברר לי שדמות של אדם הסובל מתסמונת אספרגר יוכל לאפשר לי לעבוד
על הנושאים המעניינים אותי. דמות כזו נמצאת במצב של היפר-רגישות לעולם, וזה מה
שאמור לאפיין במאי בעבודתו. ולכן, רציתי לבדוק אם אוכל לפענח את מבטו על העולם, או
להעניק לו את מבטי, אוכל לנסות לגרום לתחושות שביקשתי להעביר.
כתיבת התסריט הייתה מורכבת
במיוחד?
בתחילה נכנסתי למלכודת-השדים של כל תסריטאי: במהלך הכתיבה
התחלתי לבנות סרט מתח. לדמות הזו מאפיינים כה יוצאי-דופן שבאופן טבעי נדרשת עלילה
סבוכה. מהר מאוד אפשר להפוך אותה למעין גיבור-על. לבסוף הבנתי שזה לא תואם את
התוכנית המקורית שלי. לכן התחלתי מאפס, תוך בניית הסרט בידיעה שיש כאן דמות שאינה
מתפתחת. כלומר, בדיוק ההיפך מכל מה שממליצים כל ספרי ההדרכה לתסריטאים מתחילים.
אין קשת התפתחות. הדמות היא כפי שהיא. בלוק, מקשה אחת. ומבטם של האחרים עליה הוא
שישתנה, במיוחד מבטה של דמות אחת שאיתה יוכל הצופה להזדהות. כך הפכה המטרה לשינוי
נקודת המבט של הצופה על הדמות המרכזית. שיבין אותה, ואפילו יקנא בה. השוני,
שבתחילה נראה כפתולוגיה, יהפוך ליתרון. ועם מעט מזל, חדירתה של הדמות לנפלאות
העולם תהפוך לקומוניקטיבית.
מרגע שזה היה ציר הכתיבה שלי, היה זה טבעי לבחור בסיפור
אהבה.
האם ערכת תחקיר מעמיק?
קראתי עדויות רבות, ושוחחתי ארוכות עם פסיכולוגים כמו שנטל
לרה-דווידסה, שהיא לדעתי אחד האנשים המרתקים ביותר שעבדו על הנושא. העברתי לה את
מאפייני הדמות כפי שדמיינתי אותה. סיפרתי לה על הקשר החזק לטבע: רציתי שהגיבור שלי
יהיה גאון במתמטיקה, אבל שיהיה מסוגל לעצור הכול כדי להתבונן בקרן שמש במשך שעות. שהרי אין דבר
מהותי יותר, יפה יותר מזה. אנשים הלוקים בתסמונת אספרגר יכולים לסבול מקשיים
בחברה, ולכן הם מפתחים מערכות פיצוי. אולם יש להם משהו יוצא-דופן: הם ניגשים ישר
לעיקר. הצביעויות הקטנות של היומיום כלל אינן מובנות להם. הם אינם חובשים מסיכות.
אין משחק חברתי. מבחינתם, שקר הוא בלתי אפשרי: הוא אינו אלא בזבוז זמן.
לאיזו תפיסה של האוטיזם הגעת
באמצעות ההכנות לסרט?
הספקטרום האוטיסטי הוא רחב מאוד, ובשביל רוב האנשים הלוקים
באוטיזם, פירוש הדבר הוא סבל. הסתגרות. הדמות שלי סובלת מתסמונת אספרגר, וזה כבר
שונה. בכלל, הייתי אומר שיש רק מקרים פרטניים. אבל נראה לי חיוני להילחם ברעיון
שהאוטיסטים הם חסרי-רגישות. נהפוך הוא, הם היפר-רגישים, הבונים להם מערכות הישרדות
כדי שהמציאות תהיה נסבלת עבורם. וזה יכול להובילם עד למצבי הסתגרות מוחלטת. אנו
רגילים, וכבר איננו רואים את המציאות כפי שהיא, אבל יש להודות שאנו חיים בעולם
תוקפני מאוד.
זה גם מה שהסרט הזה מנסה לומר. הרגישות אינה פגם, וככל
שהחושים מפותחים יותר, כך העולם הזה יכול להיראות מופלא... וגם אלים יותר.
ייחודו של הגיבור גורם ליחסי
אהבה יוצאי-דופן.
מה שעניין אותי היה שיהיו שתי דמויות ראשיות שלא יוכלו לגעת
זו בזו, ולבנות קשר אהבה מנקודה זו ואילך. בקומדיה רומנטית, טבעו של המכשול הוא
המנוע לסיפור: מעמדות חברתיים, גזע, דת. בסרט הזה היה לי מכשול אדיר.
הייתי יכול לבחור לעשות קומדיה סנטימנטלית על-ידי הבאת
הסובייקטיביות שלי, שכן מהות המכשול הכתיבה את סגנונו. קיוויתי שזה יוכל לעורר
ארוטיקה מסוג שונה: שילוב של איפוק ושל רגישות-על. שהם לא יגעו זה בזה, אבל שהיא
תתבונן בידיו, כי הוא יגע בכל השאר. הוא נוגע. הוא מלטף. כשסיימתי את כתיבת התסריט
נזכרתי בסרט "איש הכוכבים"של ג'ון קרפנטר. חייזר שמגלה את העולם ואת
האהבה, ותגובותיו הן אלה של ילד: נכונות, מדויקות וכנות. הדמות שלי היא ישרה, כנה,
ישירה. אין לו עניין בכסף, והוא לעולם אינו משקר. הוא חייזר...
כיצד עיצבת את הדמויות הראשיות?
אצלו עניינה אותי ההיפר-רגישות: זהו יצור חדיר לעולם, במובן
החיובי והשלילי כאחד. זה מה שאנו אמורים להיות כשאנו מפסיקים להגן על עצמנו. זה
יכול להביא עימו יופי וכאב כאחד.
מול אותו גבר פגיע נזקקתי לאישה חזקה. עד מהרה החלטתי לבחור
באלמנה שירשה דבר-מה שלא רצתה בו. יש לה קשיים עם ילדיה ועם עיסוקה, שאותו אינה
אוהבת. ואולם, מעבר למימד הפתולוגי שלו, הגבר המפתיע הזה יפתור את בעיותיה, ובדרך
גם משתנה מבטה עליו, תוך שהוא אינו משתנה אפילו במעט. זהו המבט נשי, כלומר, זה של
הצופה, שמשתנה. היא הייתה חייבת להיות כמונו, כלואה במציאותי. בחרתי במקצועה
(מגדלת עצי פרי) כי מרגע שביקשתי לדבר על הקשר עם הטבע ועם יפי העולם, נראה לי
מעניין שתהיה לי דמות שאינה מסתדרת עם הטבע, דמות שסובלת ממנו. ביקשתי שבהתחלה
יהיו לשניהם נקודות מבט הפוכות בנוגע לטבע.
כיצד עלתה בדעתך וירז'יני
אפירה?
מרגע שהחלטתי על שחקן לא מוכר שיגלם את הדמות הגברית, נזקקתי
לשחקנית מוכרת בשביל האישה, ובמיוחד משום שהיא הדמות שעימה אמור הצופה להזדהות.
מישהי בעלת אמפתיה. מכיוון שפייר רגיש במיוחד ליופי העולם, האישה שבה הוא היה אמור
להתאהב לא יכולה להיות מכוערת. אז מדוע שלא תהיה יפה? אבל היא גם הייתה צריכה
להיות אמינה כשהיא נעולה מגפי גומי בסביבה כפרית. היו לי בראש שניים-שלושה שמות.
פגשתי את וירז'יני, שאותה לא הכרתי. היה ברור שהיא מתאימה, כי יש בה צד מקורקע
ושלם, התואם בדיוק את התפקיד. אני
אוהב מאוד את האישה הזו. אפשר להיות יפה מאוד וקונקרטית מאוד
בה-בעת!
ריאיון עם השחקן בנז'מן לאוורן
מה משך אותך בתסריט?
מן ההתחלה ראיתי כאן אפשרות לחקור דרך משחק חדשה. התייחסות
לפיסוק הדיבור, למוסיקליות, לאינטונציה, וכן לקומדיה ולרגש שהדמות הזו יכולה
להציע. זו הייתה הזדמנות של ממש לעבוד על עוד סוג של תפקיד ייחודי. מכיוון שאני
מעריץ גדול של הקומדיה, הרגשתי שזו דרך מקורית ומיוחדת לגשת אל הז'אנר הזה. היה
מעט טקסט, וכבר תוך קריאה חייכתי. מהר מאוד הזדהיתי כל כך עם פייר, שכבר לא פחדתי.
מיד יכולתי לדמיין את עצמי בתפקיד הזה.
כיצד תתאר את הדמות שאתה מגלם?
בשבילי, מדובר באמן, או במשורר בעל כורחו. זה בא לו מן
הרגישות, כמובן, אבל גם מן השוני שלו. יש איזה פיוט שמוקרן ממבטו, מתנועותיו,
מעדינותו ומן הגמלוניות שלו, וכל אלה יוצרים כעין ליצנות. דבר זה הופך אותו לדמות
מכמירת-לב המעוררת אמפתיה. הוא מושך. אני עצמי הוקסמתי ממנו, ואני מקווה שגם הקהל
יוקסם מכל הצדדים שיצרו כתיבתו וחלומותיו של התסריטאי. פשטות השפה שלו, המלים שלו,
צורת הדיבור שלו, הטיקים הלשוניים שלו, רגשנותו, תגובותיו, כל אלה הופכים אותו לישות
מסקרנת ומרתקת.
ספר על יחסי העבודה עם וירז'יני
אפירה.
היא בת-זוג נהדרת. יש בה סוג של טוב-לב ונדיבות שמהווים כמו
מעטפת אידיאלית בשביל העבודה. אין תנאי עבודה טובים יותר מזה. מבחינה אנושית, הכול
ברור ופשוט. חוץ מזה, היא חרוצה, ועד מהרה התחלנו לתקשר, לשוחח על הסרט ועל
הדמויות שלנו. תמכנו זה בזה והיינו סולידריים עד לסוף. וגם צחקנו הרבה! היא שחקנית
גדולה מאוד. היא יודעת להקשיב, יש לה כושר המצאה וכושר תגובה. כך שכל סצנה נבנתה
בשניים, תוך אינטראקציה בינינו. השפענו מאוד זה על זו.
מומלץ. סרט מרגש.