אוּמריקה
Umrika
אמריקה
בשפת ההינדי
סרטו של פרשנט
נאיר
פרס חביב הקהל
בפסטיבל סאנדנס 2015
דרמה
קומית שובת-לב. ג'יטבאפור הוא הרבה יותר מסתם כפר קטן אי שם בהודו. זהו ביתו של
אודאי, שעוזב באמצע שנות ה-70 את המקום לטובת חיים טובים וגדולים יותר בארצות
הברית, או "אומריקה", כפי שתושבי הכפר מבטאים זאת. אחיו הצעיר רמקאנט לא
ממש מבין למה אמריקה היא מקום גדול וטוב יותר, אבל המכתבים הציוריים ששולח האח
מהקצה השני של העולם לפחות נוטעים קצת נחמה בהורים ומפיחים חיים בכפר המבודד. לאחר
טרגדיה הפוקדת את המשפחה, רמקאנט הצעיר מתחיל לגלות רמזים המצביעים על כך שייתכן
והמכתבים מאמריקה לא מגיעים מאמריקה כלל. אז הוא מחליט לצאת ולמצוא את אחיו, בכל
תנאי שיידרש.
![]()
סוראג'שארמה – כוכב הסרט "חיי פיי"ומשתתף בעונה הרביעית של הסדרה "הומלנד".
טוני
רבולורי – שהיה מועמד לפרס על משחקו בסרט "מלון גרנד בודפשט"על תפקיד
הבל בוי.
https://youtu.be/Q-A60FzPN0k
צוות
שחקנים
הודו,
גרמניה 2015, 98 דקות, הינדי, תרגום לעברית ואנגלית.
הפצה בישראל קולנוע חדש בע"מ.
החל מ- 8 בספטמבר בקולנוע כוכב
רמת השרון, בסינמטק תל אביב וברחבי
הארץ.
הערות
הבמאי פרשנט נאיר
המקורות
של "אומריקה"
המשפחה שלי מגיעה במקור מקרלה, האזור הדרומי
מזרחי של הודו. אולם אני נולדתי בצ'נדיגרה, עיר הנמצאת בצפון. העיר מוכרת כיון
שהיא הוקמה ותוכננה מאפס על ידי הארכיטקט השווייצרי הנודע לה קורביזייה. באורח
מקרי הורי גרו אותה עת בשוויץ והם חזרו במיוחד להודו כדי שאוולד בארץ שהם קיוו
שתהפוך למולדתי.
את 20 השנים הבאות עברתי ולמדתי במספר
ארצות, שוויץ, סודאן, סוריה, זמביה, אוסטרליה וארצות הברית. ואז כבוגר עברתי לחיות
בניו יורק. שהיא מדינה בפני עצמה, ובהמשך התגוררתי בצרפת, בצ'כיה ובגרמניה. בסופו
של דבר לא גרתי "במולדתי"וכך כל המדינות הללו הפכו לביתי.
"אומריקה"נולד מהרצון שלי
לחקור שני נושאים שונים אך שלובים זה בזה שאליהם נחשפתי בקביעות לכל אורך חיי.
קודם כל "אומריקה"הוא סיפור
על אנשים שמוצאים את עצמם
חיים במדינות שהן לא שלהן. לעיתים זה נובע מסיבות שהן הרבה מעבר
לשליטתם. רציתי לחקור את נושא ההגירה, אבל לא בדרך הרגילה שמתייחסים אליו. במקום
להתעסק בכל הקשיים שעומדים בפני המהגרים והמאבקים שלהם כשהם מגיעים למדינת היעד
שלהם, רציתי לנסות להבין מה קורה עד לרגע בו הם מחליטים להגר. מהם המקורות והסיבות
לתופעה הזו. רציתי לספר סיפור על אדם שבסופו של דבר עובר לחיות בארץ אחרת בשל
סיבות שלא קשורות לסיבות כמו מלחמה, מצב כלכלי, רדיפה או בצע כסף. הגיבור שלי
מחליט להגר לאמריקה אפילו שזו לא היתה מעולם השאיפה שלו. הוא עושה את זה מסיבות כל
כך מורכבות, כל כך בינלאומיות, מבחינתו הסיבה שלו למסע היא לזכות באהבתה של אמו.
הסרט הוא גם על איך תרבויות שונות
מתייחסות אחת לשנייה ועל איך דבר שהוא מקובל ונורמלי בחלק אחד של העולם נראה כמו
לא רגיל ואף אקזוטי במקום אחר.
בכל מקום בו חייתי תמיד התעמתתי עם
סטריאוטיפים, הנחות שגויות על המקום ממנו הגעתי. כל מה שהתרגלתי לקבל בנורמלי מייד
תוייג כאקזוטי בבית החדש שלי. מצד שני קשה להתכחש להופעה הגלובלית שיש לאמריקה על
שאר העולם. גרתי בסוריה וצפינו ב"דאלאס"והמשכנו לצפות בזה כשעברנו ללוסַקה
בזמביה.
אנדי וורלהול אמר פעם "לכל אחד יש
את האמריקה שלו", יש פיסות פנטזיה אמריקאית שנדמה שהן נמצאות שם בחוץ אבל.. את
קצות הפנטזיה של אמריקה אפשר לחבר ביחד מסצינות בסרטים, מוזיקה שורות מספרים. ואתה
חי בחלום האמריקאי שלך שהוא מוצר סינתטי מיצוגים של אמנות ושמאלץ ורגשות ממש כמו
שקורה לך בחיים האמיתיים שלך.
התושבים בכפר הקטנטן הזה יוצרים להם
דימוי משלהם לאמריקה, המבוסס על תמונות ומכתבים שמגיעים משם. הם יוצרים את
הסטריאוטיפים של עצמם, ומניחים הנחות שונות על המקום המרוחק הזה בדרך שבה כל אחד
מאיתנו עושה כל יום. מההתבוננות בהם אנחנו מתחילים לשאול מה יותר אקזוטי חגיגות
הארבעה ביולי או מקדש הינדי, התאבקות בבוץ או טורבן סיקי, תחרות אכילת נקניקיות או צום בכל יום שלישי.
רציתי לעשות את הסרט הזה בדרך שחייתי את
חיי, עם אנשים מתרבויות שונות, רקע שונה ואידיאולוגיות שונות. אני מאמין שאנשים
כאלה מתקבצים ביחד וחולקים רעיונות סביב נושא אחד נקודות המבט השונות שלהם מתועלות
למשהו שאנחנו מקווים שיהיה אוניברסלי, בלי
קשר אם יצפו בזה בקטאר, בקרויצברג או בכלכותא.
אני מאמין שמעבר לכך שהסרט הזה מתרחש
בהודו, הסיפור הזה יכול היה להתרחש בכל מקום. לדוגמה באמריקה החקלאית חולם נער על
חיים בפריז יום אחד ויש לו הרבה משותף עם החלום של ראמה על אומריקה.
על
ההפקה
רצינו לתת לסרט תחושה של אגדה, קצת
מרוחקת מן המציאות. ואז הגענו למסקנה שצריך לצלם בפילם, כבר כמעט ולא עושים שימוש
בפילם בהודו והיה קשה למצוא מצלמות שניתן לסמוך עליהם ועוד יותר מכך מעבדות,
ולמרות שנתקלנו בקשיים גדולים לצלם בסופר 16 קשה לנו לדמיין את הסרט בצורה אחרת.
יתכן שזה אחד הסרטים האחרונים שצולמו בהודו בטכניקה הזו, עצוב אבל זו האמת.
החלטנו לצלם במקומות בולטים בתרבות ההודית, ולציין אירועים פוליטיים ואחרים שהתרחשו
באותה עת. זיכרון הילדות הבולט שלי משהותי בארצות הברית הוא התפוצצות החללית
צ'לנג'ר. בשנות ה- 70 וה- 80 הודו נשלטה על ידי משפחת גנדי ומפלגת הקונגרס שלהם,
ועל ידי הכוכב הבוליוודי אמיטב בצ'ן. אבל קרו עוד מקרים בולטים בשנת 1982 אפשרה הממשלה
לשדר בצבע בטלוויזיה. סדרת הטלוויזיה "הום לוג"היתה כזו סנסציה
שהרחובות היו ריקים כשהיא שודרה. להודו היו קשרים הדוקים עם רוסיה הסובייטית אך
היה קסם גדול מארצות הברית. ערוץ מוזיקה החל לשדר בהודו שהביא את הלהיטים הגדולים
מארצות הברית. אופנה, פרסום תוכניות רדיו הכל הושפע מאמריקה. באותו זמן היו רק
ארבעה סוגים של מכוניות ברחובות. ניסינו להעביר את זה בסרט ככל שהתאפשר לנו. המפיק
שלנו סווטי בילה שעות כדי לחפש בין חברות תקליטים, רשתות טלוויזיה וכיוצא בזה פריטים
וקטעים שיאפשרו לנו להשתמש בחומרים שלהם שאתם רואים או שומעים בסרט.
השתמשנו בשירים רבים בפסקול מאותה תקופה
שיעבירו את האווירה של הזמן בה מתרחש הסיפור. כל שיר המופע בסרט הושפע משיר
אמריקאי בצורה זו או אחרת.
שני
עולמות הכפר והעיר
בסרט יש שני עולמות שונים העיר והכפר,
לעיתים בקולנוע מתוארים הכפרים בסרטים עם דגש מיוחד על העוני בתהליך החיפוש אחרי
לוקיישנים ראינו עשרות כפרים ומה שהיה הכי בולט הוא השמחה והאושר שבה התקבלנו בכל
מקום. קבלת הפנים, החום החיוכים, למרות חוסר האמצעיים. רצינו להעביר את זה ולתת
לכפר שלנו תחושה של מעין חלום, לעומת העיר שהיא קודרת יותר. השארנו בכפר רק צבעים
חמים. בעיר התרכזנו בצבעים קרים. בחרנו לצלם פתוח יותר בכפר וסגור בעיר. מומביי
היא עיר שמורכבת מהמון כפרים קטנים. חיים בה אנשים רבים שמעולם לא היו בחלקים
אחרים של העיר.
אומריקה
מכיוון שאחד הנושאים של הסרט הוא השאלה
מה הוא דבר אקזוטי. בילינו שעות ובחנו אלפי תמונות שמופיעות בספריות של
"גטי"ושל קורביס. וצמצמנו את הרשימה למה שנראה לנו הכי מעניין לדמויות שלנו
ולכפר. הדברים המשונים, הדברים שאתה בדרך כלל כותב עליהם כשאתה כותב הביתה. חשבנו
שמהכתבים צריכים להתחיל עם תיאור של דרכים ובתים ואיך אנשים באמריקה חיים. כשראמה
הופך למומחה לאמריקה המכתבים שלו נהיים יותר מורכבים. הקפדנו להשתמש בתמונות
שצולמו 12 חודשים לפני שרואים אותם בסרט. הכפריים הללו ייצרו לעצמם את האמריקה
שלהם כשהם יוצרים פורטרט של מדינה זרה דרך העיניים שלהם. כשהצוות עבר על אלפי
התמונות כדי לצמצם אותם לאלו שנשתמש בסרט היתה לי תחושה שגם אנחנו יוצרים את
ה"אומריקה"שלנו.
ראיון
עם הבמאי
ש: על מה הסרט שלך?
ת:
כפר הודי קטן עובר מהפך כשמכתבים מתחילים להגיע מאחד התושבים, מכתבים שמתארים את פלאות
החיים באמריקה של 1980.
ש: ועכשיו על מה הוא באמת?
ת:
על המיתולוגיה שבאמריקה, על איך תרבויות רואות אחת את השנייה. הסטריאוטיפים, הנחות
היסוד, חוסר ההבנה והתיוג כ"אקזוטי"את כל הדברים הלא מוכרים. שני אחים
בכפר עוברים מהפך שלם.
ש: ספר לנו בקצרה עלייך
ת:
נולדתי בהודו, גדלתי באירופה, באפריקה ובאסיה לפני שעברתי לחיות ולעבוד בניו יורק בפריז,
בפראג, בברלין ועכשיו במומביי. הנדידה הבלתי פוסקת הזו והחשיפה לחלקים שונים של
העולם היא הביאה להשפעה הגדולה ביותר של בחירת הנושאים שלי שאני מנסה לחקור דרך
עשיית סרטים.
הגעתי
לזה די מאוחר יחסית. עבדתי במדיה חברתית עד לפני חמש שנים. הסרט הראשון שלי שנעשה
בתקציב אפסי "דלהי ביום אחד"היה בית ספר עבורי. היתה לו הפצה מאד
מצומצמת בהודו ב 2012. והיה לי מזל לקבל תמיכה מן החממה בסאנדנס שאפשרה לי לביים
את הסרט הזה.
ת:
הסרט היה צריך להיות הפקה צרפתית / גרמנית / הודית . כמה שבועות לפני תחילת
הצילומים כל העניין התמוטט והכל נדחה לתאריך לא יודע. אז נכנסה לתמונה סווטי
שטי וביחד החלטנו להמשיך בכל מחיר. אספנו
כסף מכל מקום שיכולנו כולל חסכונות, תמיכה של חברים ומשפחה. לאורך כל הצילומים
התעוררנו מדי בוקר מבלי לדעת אם זה יימשך או לא. למזלנו לקראת סיום הצילומים ולאחר
שהקשנו על כל דלת אפשרית בהודו, פגשה סווטי את המפיק השני שלנו, מניש מונדרה, והוא
הסכים להצטרף כמפיק ולממן את הסרט. לאורך הרבה זמן היתה תחושה שנסיים בפשיטת רגל
מוחלטת עם סרט גמור ובלי חברים בכלל.
ש: אלו סרטים השפיעו עלייך?
ת:
הרבה מאד. בגלל הסרט הזה מצאתי את עצמי צופה בהמון סרטים בוליווידיים מאותן שנים.
סרטים שלא הייתי רואה במצב רגיל. דרום איטליה דומה מעט להודו וצפיתי בכמה סרטים של
טורנטורה שוב וחזרתי לסרטים של אטורה סקולה ובכמה מן הקלאסיקות של הקומדיה
האיטלקית.
ת:
סיימתי לכתובו קומדיה דרמטית, שמתרחשת בשדה תעופה הודי שמתפרק ועומד להמכר. אני גם
עובד על קומדיה שחורה על זוג שבורח מחיי העיר לגן עדן כדי לגלות את הרוחניות, חיים בריאים
ו"חופש". את שניהם אני מפתח באמצעות החברה שהפיקה את "אומריקה".
האם נעזרת במימון המונים ואם כן דרך איזו פלטפורמה?
ת:
לצערי לא, אלא אם כן חברים ומשפחה נחשבים. מימון המונים הוא עדיין בחיתוליו בהודו
והיה צריך לפתור כמה בעיות רגולטוריות. אני בהחלט מקווה שנעשה את זה בעתיד.
על השחקנים
סוראג'שארמה
הופעת
הבכורה שלו הייתה בסרטו של אנג לי "חיי פיי" . הוא התגלה על ידי הבמאי
הנודע כשליווה את אחיו לאודישן של פיי. מאז הופיע בסרט של דיסני לצד ג'ון האם.
בתפקיד משמעותי בעונה הרביעית של "הומלנד". הוא כיום לומד קולנוע ב- NYU.
טוני
רבולברי
הופיע
בתפקיד זירו בסרטו של ווס אנדרסון "מלון גרנד בודפשט"נולד וגדל
בקליפורניה. הוא ממוצא דווטמלי איטלקי . החל לשחק בגיל שנתיים. השתתף בשני סרטים בתחרות של סאנדנס
2015. והשתתף בסרט "הגל החמישי".
פרטיק
בבר
שחקן
הודי שהופיע במספר סרטים, אמו סמיטה פטיל היא הכוכבת הגדולה של הקולנוע העצמאי
ההודי. שעבדה עם גדולי הקולנוע ההודי ביניהם סאטיגי'ו ראי.
סמיטה
טמבה – אמו של ארמה
שחקנית
הודית בולטת. הופיעה בתיאטרון ועל המסך זכתה בשורה של פרסים.
על
הצוות
פרשנט
נאיר
הוכשר
כמהנדס. היה יזם של מדיה חברתית במשך 12 שנה. כשהוא חולק את חייו בין אירופה ארצות
הברית. סרטו הראשון נבחר לאחד מעשרת הסרטים העצמאיים הטובים ביותר בהודו בשנת
2012, על ידי עיתון הטיימס של אינדיה.
הסרט זכה במספר פרסים והוצג בכ- 30 פסטיבלים.
המפיקה
שווטי שטי
נולדה
וגדלה במומביי. רוקחת מוסמכת. עבדה בחברות פוקס ודיסני בתחומי הטלוויזיה. ניהל את
דיסני הודו והקימה חברת הפקות עצמאית. "אומריקה"הוא סרטה הראשון
כמפיקה.
מאת: שרית יוכפז עורכת ראשית.
sarit0404@yahoo.com
מאת: שרית יוכפז עורכת ראשית.
sarit0404@yahoo.com